לפני כשנה וחצי הגיעה אלי גב' מבוגרת ונחמדה וסיפרה לי את הסיפור הבא:
היא מאוד אוהבת את הים אבל כל חייה היתה מסורה לילדים ולטיפול בנכדים.
מאחר וכולם מתגוררים בירושלים, גם היא עברה לשם, כדי לעזור בגידול הנכדים, ולצערה לא יוצא לה הרבה לבקר בים.
בקשה אחת היתה לה. היא ביקשה שאם היא תאבד כשירות, שיעבירו אותה למוסד טיפולי, כזה או אחר ובלבד, שיהיה מול הים. אני אצטט אותה כיוון שהמילים חרוטות בראשי מאז הפגישה הראשונה איתה... "...כל חיי נתתי לאחרים. את הים אני רוצה בעבורי. אני יודעת שיהיה להם פחות נוח לטפל בי כיוון שהם גרים רחוק אבל אני אהיה במקום מוגן והכי חשוב... אראה את הים בכל יום."
לצערי, לפני כחודשיים היא איבדה את כשירותה. לשמחתי, ייפוי הכוח המתמשך הופעל בפשטות רבה והשבוע קיבלתי טלפון מהבן שלה שבישר לי, שאמא שלו נקלטה בבית אבות סיעודי, עם חלון צופה לים.
מה אגיד?.... לפחות את החלום הזה היא הגשימה...
ייפוי כוח מתמשך. לא רק לקשישים. למידע נוסף ליחצו כאן!